כשאתם ודאי בוחשים בתוך סירי החמין המהבילים,לי מרגיש החורף דווקא רעננות ופשטות, שהציפו אותי בזכרונות אל מסע
הקסם החורפי שחוויתי בצרפת לפני כל כך הרבה שנים.
בתחילת שנות התשעים שרק התחלנו לשמוע את המילה "שף" בארצינו הקטנטונת ,
צצו להן פה ושם שפיות נשים ואני בינהן. מטופלת בשתי תינוקות מקסימים,בעל
לא משהו, וחולשת ביד רמה על מסעדת הצייד המתולוגית "מועדון אלון" גבעת עדה .
כמה רציתי לברוח ולטבוע במטבח של אחד מהשפים הגדולים בעולם כמו רוב חבריי השפים
הגברים . עוברת אורח הייתי במטבחים שלהם.
מריחה,נוגעת,טועמת ורוכשת חומרי גלם וכלים מיוחדים שתמכו בי במימוש הפנטזיה בממלכה הקטנה
שלי.ובשקט שלפני הזריחה יוצרת מנות חדשות ומדמיינת שעברתי השתלמות שלמה.
בבקרים טיילתי בשדות ואספתי מנפלאות הטבע שעטף אותי .
עלי חרדל,חובזה,ופטריות
שצצו לאחר הגשם והוגשו לאורחיי טריים,רעננים ונפלאים בפשטותם. מטיילת וחולמת .
אך כמה נכונה היתה הבחירה שלי לבקר
שההשראה למנותיו המופלאות וציורן על הצלחת הינם
העתק מדויק של הנוף הפראי של חבל "אובריין".
שף מישל ברה ,אחד מהראשונים
שהעז לכבד את עונות השנה ולהעריך מחדש את פשטותם
האצילית של ירקות, פירות ושאר חומרי גלם מקומיים וצנועים.
היה ברור לי שמה שאני רואה, מריחה
וטועמת בצלחות שהוגשו לי תואם באופן מושלם את הטבע שבחוץ.
היו שם ירקות צעירים ומושלמים של תחילת העונה ועושר מדהים של עשבי מאכל ופרחים.
ומתוך זה מתרוממת לה על צלחת לבנה ונקייה יצירה קולינרית עוצמתית ומרגשת, שצבעיה המרהיבים
מעבירים בך רטט של נפלאות החיים.
גאון שנוגע בשמיים!
על
הכל הוא חושב קצת אחרת,החדרים שבנויים במדרון ההר מדהימים כמו שלא ראיתי בשום מקום
אחר במסעותיי בעולם. מודרני,מוקפד ואלגנטי עם המון שירה והודייה לטבע.
לצד אמבטיה בצורת גוף האדם ומקרר מלא שמפניות מן הטבע ,מוגשת ארוחת הבוקר במרפסת
החדר המשקיף לנוף מרגש והפעם על על אבן לוהטת ששומרת את המאפים עם חום וריח של תשוקה המעניקה לנו הזדמנות נפלאה להתענג עם הפסקות של פינוק .
התעוררתי מהחלום וחזרתי לנחלה שלי ומייד עקרתי את כרי הדשא,ובמקומם הקמתי גן ירק עשיר עם שלל עשבי תבלין וכמובן פרחי מאכל.
